השבוע הייתי סוף כל סוף במשרד הפנים (אחרי שביתה של המון זמן) לצורך סידורים.
כשישבתי שם מול הפקידה, היא לפתע הודיעה לי שאין סיכוי שהיא תמשיך לטפל בי עם התעודת זהות שלי.
במזל היו לי תמונות פספורט חדשות שם, ומייד היא הנפיקה לי חדשה, אבל זו בעצם הייתה פרידה לחלוטין בלתי מתוכננת מהתעודה הראשונה שלי, זו שהוצאתי בגיל 15, אי שם כשעוד היה לי המון שיער על הראש וחיוך הזוי שלא מניסויים פרמקלוגיים חובבים.
מייד כשהבנתי את המצב, שלפתי את המצלמה (בכל זאת, מדובר בהוכחה לכך שפעם הייתי חמוד) ביקשתי את רשותה של הפקידה המופתעת וצילמתי את התעודה, ככה מהר, כדי שתהיה לי מזכרת.
חחח בדיוק כמוני- שומרת הכל, ואם אי אפשר - אז מצלמת את זה 🙂
אני דווקא לא מאלה ששומרים הכל
אני די נהנה להעביר הלאה דברים
פשוט היא הפתיעה אותי 🙂
העיקר שהספקת
בהחלט 🙂
מוזר, אתה יודע, אבל לא באמת יודע,
שהרגע המסויים הזה בגיל 15, יצוץ פתאום שוב.
(ותביט לו ישר בעיניים)
אני הייתי תמים
חשבתי שלנצח נשאר ביחד
בגיל 16!!!
ולא כל כך רואים איך נראית בגיל 16...
את התמונה עצמה (צילמתי גם מקרוב) אני שומר לעצמי, מותר לי 🙂
יש שם גם יותר מדי פרטים מזהים, את יודעת, זו תעודת זהות.
נשארו לך איזה שתי שערות, אל תטעה את הציבור.
אתה צודק, רק שהן לא בדיוק על הראש...